הקשבה היא מילת המפתח בהתמודדות עם קונפליקט. דרך הלוחם – דרך ההקשבה היא. ומהי הקשבה בעצם? האם אנחנו באמת מקשיבים לצד השני? האם אנחנו בכלל מקשיבים לעצמנו? ומה זה אומר להקשיב לעצמנו? עפ"י תורת אומנויות הלחימה הסיניות, ה"קונג-פו", אדם מסוגל באמת להקשיב ולחוש את העומד
מולו, רק עד לרמה שהוא מסוגל לעשות זאת מול עצמו – ואולם האישיות שלנו, על שכבות המעטה של ההרגלים שלה, מצמצמת את היכולת להקשיב לעצמנו. אותם דפוסי חשיבה ורגשות העולים בעיקר במצבי קונפליקט, משתלטים על יכולת קבלת ההחלטות שלנו והופכים להיות המשקפיים דרכם אנו מביטים על הסיטואציה. השאיפה היא לזהות מה אנו מרגישים כדי להשתמש ברגשות אלה ככלי ולא להיות נשלטים על ידם. כדי להצליח בזיהוי, עלינו לעבור דרך מקום של שחרור פיזי ומנטלי, המאפשר להגדיל את הקיבולת הפנימית שלנו, להתבונן בסיטואציה מתוך פרספקטיבה רחבה יותר ולבחון את אפשרויות התגובה השונות כדי לחזק את יכולת הבחירה בתגובה הנכונה.
סון דזה, מחברו של הספר "אמנות המלחמה", אמר: "ידיעת העצמי וידיעת האחר – במאה קרבות אין סכנה. ידיעת העצמי ואי ידיעת האחר – ניצחון על כל מפלה. אי ידיעת העצמי ואי ידיעת האחר – בכל קרב תבוסה וודאית".
הפסיכולוגיה המערבית מדברת על שתי דרכים עיקריות להתמודדות במצבי קונפליקט – הדחקה והתבוננות. ההדחקה ההישרדותית משרתת אותנו מיידית, אך תמשיך לגזול את האנרגיה שלנו באופן בלתי מודע לאורך זמן, ואילו ההתבוננות יעילה לטווח הרחוק, על אף שבמעמד ההתמודדות היא דורשת מאתנו משאבים קוגניטיביים ניכרים. על משאבים אלו בנויה הגישה של "דרך הלוחם".
העקרונות הנלמדים בסדנה באופן עיוני לקוחים משני תחומי ההתמחות של המנחה, מן הפסיכולוגיה המודרנית ומתורת אמנויות הלחימה הסיניות. בחלק החווייתי בסדנה מתרגלים המשתתפים רצף של תרגילים מעולם הקונג-פו, הבנויים בהדרגה להקשבה מן הפנים ואל החוץ, ומציבים רמת קושי עולה ככל שהתרגול מעמיק. התרגילים כוללים התבוננות מדיטטיבית בישיבה, תרגילי טאי-צ'י שהינם מדיטציה בתנועה ותרגילים מול אדם נוסף, אשר מגיעים לידי דימוי של התמודדות פעילה איתו.
התרגול החוויתי מאפשר לזהות ולהביא אל המודע את הרגלי התגובה הרגילים שלנו ולבחור בדרכים אשר מובילות אותנו למציאת פתרונות במצבי קונפליקט פנימיים וחברתיים.
