ארכיונים: סדנה

ג’אגלינג וקליפת המוח – ניו יורק טיימס ב 26.1.2004 

בהארווארד מודדים נוכחות – מאת עודד זהר

לפני כמה ימים הייתי בהרצאה של ביירון קייטי, מורה רוחנית מפורסמת ששיטתה, שנקראת "העבודה", הפכה לשם דבר בעולם האימון האישי והחיפוש אחר האושר.

שיטתה מבוססת על הרעיון הפשוט שמחשבות אודות עצמנו, אודות הסובבים אותנו ואודות העולם הן הגורם לרגשות שליליים ולסבל. קייטי מציעה "להפוך את זה", במובן של לבחון את טבען של מחשבות אלו ממש וכך להיות יותר פתוחים, לא שיפוטיים ונוכחים.

בהרצאה נכחו למעלה מ-2000 איש באולם גדול, ויותר מאשר הרצאה, היתה זאת שיחה, ויותר מאשר שיחה, היה זה סשן טיפולי לקובץ מצומצם של אמיצים שביקשו לעלות לבמה ו"לעבוד" על בעיה אישית שגורמת להם סבל.

בחור צעיר על כסא גלגלים ביקש לעלות על הבמה. הוא התיישב על כורסת הנצרים ושאל את קייטי על המשמעות של החיים האלה. הוא אמר שכבר היה קרוב למות 8 פעמים בחייו, ושכל פעם נמלא בתחושת שליחות שפגה עם הזמן והותירה אותו מתחבט ומתייסר. את החיבוטים האלה הוא הפנה באותו רגע אליה. השיחה ביניהם היתה ארוכה ומרתקת, ובכל פעם שזה ניסה להפוך אותה לשיחה אינטלקטואלית, החזירה זאת אותו לעבודה עצמה.

שיאו של הסשן הזה בעיני התרחש באחד מהרגעים שהבחור הצעיר לא הסכים להרפות משאלת המשמעות, ולמרות שהיה באמת חביב וחייכני, הוא ניסה בכל דרך לקבל מקייטי תשובה בעלת ערך לתפקידו עלי אדמות. קייטי אמרה לו: "אני רוצה שתראה משהו עכשיו" והסתכלה על השולחן. "אתה רואה את כוס המים הזאת? אני עומדת להרים אותה. הנה, אני מרימה אותה, אתה רואה? היא בידי עכשיו".

על מה אתם חושבים עכשיו?

אם תענו על השאלה הזאת, מגוון התשובות יכול להיות אינסופי, אבל אם ישאלו אתכם בפשטות ברגע לא צפוי "האם אתם חושבים על מה שאתם עושים כרגע"? כיצד תענו?

פסיכולוגים מאוניברסיטת הארווארד פרסמו לפני כשנה אפליקציה לאיי-פון שנועדה למטרות מחקריות. עד לפרסום ממצאי ביניים כבר התקינו אותה למעלה מ-5000 איש ברחבי העולם, שנמשכו לכותרת המבטיחה "מה עושה אותך שמח"?

האפליקציה מופעלת בזמנים רנדומאליים בזמן העירות ושואלת את בעל הטלפון כמה שאלות אמריקאיות כאשר הבולטות שבהן הן:

• כמה אתה מאושר עכשיו? (1-100)
• מה אתה עושה כרגע? (22 פעילויות נפוצות)
• האם אתה חושב על משהו אחר ממה שאתה עושה כרגע? (שימו לב לאפשרויות)

1. לא
2. כן, משהו נעים
3. כן, משהו נייטרלי
4. כן, משהו לא נעים

 

הנתון הבולט הראשון כבר אומר משהו על הטבע האנושי. ב-47% מסך התשובות (נדגמו כ-250,000 תשובות) אנשים כלל לא חשבו על מה שהם עושים באותו הרגע. למעט פעילות אחת (נחשו איזו), בכל סוגי הפעילויות היו יותר מ-30% תשובות של "חוסר נוכחות".

ומה לגבי האושר?

ברור לכולם שהמצב העגום ביותר הוא לחשוב מחשבות לא נעימות. הממצאים מראים בבירור שלחשוב על מה שאתה עושה כבר מקושר יותר לאושר מאשר לחשוב מחשבה נייטרלית, ורמת האושר במצב נוכחות היא אפילו מעט יותר גבוהה מאשר מחשבות חיוביות!

הממצאים הראו בבירור מתאם בין רמת הנוכחות (כהגדרה מקוצרת ללחשוב על מה שאתה עושה) לבין רמת האושר של בני אדם.

שורת הסיכום של החוקרים ב"הארוואד גאזט" מצלצלת באופן מוכר לרבים שעוסקים בנפש האדם, אם בתרגול עצמי ואם בלימודים:

"A human mind is a wandering mind, and a wandering mind is an unhappy mind. The ability to think about what is not happening is a cognitive achievement that comes at an emotional cost."

בשיחות הרבות שלי על נושא זה עם משתתפי סדנאות לא כולם נכונים למסור את עצמם לתירגול יומיומי של יוגה או של מדיטציה או של ג'אגלינג, כדי לתרגל את תשומת הלב שלהם ליציבות ונוכחות, אבל כולם מסכימים שהתירגול מתחיל בדברים הקטנים כל יום: בזמן שאוכלים מרק אפונה – להריח ולטעום, בזמן שהולכים ברחוב הרצל – לספוג את הצבעים, בזמן שמתקלחים – להנות מהמים, בזמן שמתפללים – לצקת כוונה, בזמן שמשוחחים עם חבר – להיות קשובים. אמרו לי, האין זה אושר?

מחקרים חדשים שוברים מיתוסים ישנים – מאת עודד זהר

"תבוא אלינו ותבין מה זה עומס! יש כל-כך הרבה דברים על הראש, טלפונים, מיילים, אנשים שנכנסים וכל כך הרבה משימות לטיפול, שהפכתי כבר מזמן למכונה של מולטי-טסקינג. אני כמעט כל רגע מטפלת בכמה דברים במקביל. ואתה יודע מה? עם כל הקושי, אני בטח גם משתפרת, כמו בכל יכולת שמתרגלים"!

האמירה הזאת נשמעת לכם מוכרת? בתור מי שעוסק בנושא הזה שנים, כבר שמעתי 100 ניסוחים שונים לאותו הרעיון. אנשים בכל העולם, וישראלים במיוחד, חושבים שהם טובים במולטי-טסקינג, ובהתאם מערבבים בין משימות בכל הזדמנות שיש. מולטי-טסקינג הוא ביצוע סימולטני של שתי משימות נפרדות או יותר. אנחנו בודקים מיילים בזמן שיחה עם מישהו שיושב מולנו, שולחים מסרונים במהלך ישיבות, מקפצים בין כמה חלונות שונים במחשב או מדברים בטלפון תוך כדי נהיגה. למה מערבבים? לרוב אנשים אומרים שהם יכולים (אז למה לא), שיש להם כישרון לזה (טיעון נפוץ בקרב נשים), שהם משתפרים עם הזמן, שאין ברירה, שככה נהוג, או שבעצם, מה הבעיה בכלל?

סרטון ידוע שמסתובב ברשת כבר כמה שנים וזכה לכמה גרסאות (ראו אחת כאן), מראה שתי קבוצות אנשים עומדות מול המצלמה, קבוצה אחת לבושה בלבן והשנייה לבושה בשחור. בהינתן אות, המשתתפים מתחילים לנוע במרחב מול המצלמה בבלגאן שלם, תוך כדי שהלבנים מתמסרים בכדור בינם לבין עצמם וכך גם השחורים. הצופה מתבקש לספור כמה מסירות הוחלפו בין הלבנים. כשהסרטון נעצר, כל צופה משתף בניחוש שלו ומצפה לשמוע אם צדק או טעה. ההפתעה מגיעה כאשר הקריין שואל: "ואת הגורילה ראיתם?"

צפייה חוזרת בסרטון מגלה שבזמן שהתרכזתם בספירת המסירות, עברה במרכז המסך, ממש מול עיניכם, גורילה גדולה (או דוב מרקד בחלק מהגרסאות). פעם אחת ראיתי אודיטוריום מלא בכ-300 איש שאף אחד מהם לא הבחין בגורילה.

תשאלו, "למה הסרטון הזה קשור למולטי-טסקינג?". ובכן, רבים מהאנשים הצופים בו במהלך סדנה איתי, מיד מתייחסים להחמצה כאל סוג של כישלון ומנסים לנתח למה לא הצליחו ומה צריך לעשות כדי גם לספור את המסירות וגם לשים לב לגורילה. בשלב הזה מתגלה דבר מעניין מאוד: כבר כמה שנים אני שואל בכל פעם את הצופים מי מאלו שלא הכירו את הסרטון ראה את הגורילה. כאשר יש כאלו, אני שואל אותם בנימוס אם יש להם הפרעת קשב וריכוז. בחלק גדול מהמקרים, חצי בערך, התשובה חיובית.

טוב, מחקר מדעי זה לא, אבל בואו ואספר לכם על מחקר מדעי אמיתי. לצורך מחקר מקיף במיוחד, שנערך לפני מספר חודשים, אספו פסיכולוגים מאוניברסיטת יוטה כ-300 סטודנטים בני 18-44. המשתתפים עברו סדרה של שאלונים ומבדקים הקשורים כולם למולטי-טסקינג וכללו הערכה עצמית לגבי היכולת האישית לבצע מולטי-טסקינג, שאלון מפורט על הרגלי מולטי-טסקינג בסוגי מדיה שונים (טלוויזיה, מחשב, טלפון, יישומים, משחקים, תוכנות משרד, דוא"ל וכדומה), שאלון על הרגלי נהיגה, ובמיוחד על מידת השימוש בטלפון הסלולרי בזמן נהיגה (דוגמה ספציפית למולטי-טסקינג), שאלון בנושא אימפולסיביות ושאלון בנושא חיפוש ריגושים. לבסוף ערכו לכולם מבדק, שעליו אספר לכם עוד מעט.

הנה מספר תוצאות מעניינות:

• 70% מהנשאלים אמרו שהם טובים מהאחרים בקבוצה במולטי-טסקינג – וגם בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.
• ככל שאנשים השתמשו באופן תדיר יותר בסלולרי בזמן נהיגה, כך הם גם ביצעו יותר מולטי-טסקינג במדיה.
• ככל שאנשים העריכו את עצמם כטובים יותר במולטי-טסקינג, כך הם גם ביצעו יותר מולטי-טסקינג במדיה והשתמשו יותר בסלולרי בזמן נהיגה.
• ככל שאנשים ביצעו יותר מולטי-טסקינג במדיה, כך היה להם גם פרופיל גבוה באימפולסיביות, ובמיוחד באימפולסיביות קשבית, זאת אומרת קושי להתרכז בדבר אחד לאורך זמן.
• בצורה מובהקת, גם השימוש בסלולרי בזמן נהיגה וגם מידת המולטי-טסקינג במדיה היו מקושרים חיובית למידת חיפוש הריגושים אצל הנבדקים, ובמיוחד חיפוש הריגושים שנקרא דיסאינהיביציה, או ביטול עכבות.

אם לפשט ככל הניתן את הממצאים, ככל שאתם חושבים שאתם טובים יותר במולטי-טסקינג, כך סביר יותר שתעשו יותר מולטי-טסקינג במדיה, שתשתמשו יותר בסלולרי בזמן הנהיגה, שאתם אימפולסיביים ובעלי קשיי ריכוז לאורך זמן ושאתם מחפשי ריגושים מטבעכם. אתם יכולים להחליף לנוחותכם את סדר הפריטים במשפט…

ולגולת הכותרת במחקר המדובר: כדי לבדוק את כישוריהם האמיתיים של המשתתפים, עברו כולם מבחן מולטי-טסקינג אמיתי בעמדת מחשב. במבחן, שנקרא OSpan, מתבקש המשתתף לבצע חישובים מתמטיים פשוטים ובאותה העת לזכור מילים שונות. המבחן הפך בשנים האחרונות לשיטה מקובלת בקרב פסיכולוגים לבחינת מצבי מולטי-טסקינג.
הדבר המרתק שהתגלה היה, שאלו שהעידו על עצמם כבעלי כישורי מולטי-טסקינג טובים מהממוצע, כלל לא תפקדו טוב יותר ב-OSpan. יתרה מזאת – ככל שמשתתפים השתמשו יותר בסלולרי בזמן נהיגה וביצעו יותר מולטי-טסקינג במדיה, כך הביצועים שלהם במבחן היו נמוכים יותר!

במילים אחרות: חשבתם שאתם טובים במולטי-טסקינג? רוב הסיכויים שההיפך הוא הנכון!
האמת הפשוטה היא שברוב המקרים אנו נגררים, במודע או שלא במודע, לנסות "לתפוס מרובה" במינימום זמן. בהדרגה אנו מדרדרים את היכולת שלנו להתרכז ואת כישורי הקשב שלנו, ובהתאם גם את הביצועים שלנו בשלל משימות יומיומיות. דווקא היכולת להיות סבלניים וסובלניים ולסנן הסחות דעת, שאותה אפשר לאמן, עשויה להוכיח את עצמה במצבים מרובי משימות, כל עוד נשכיל לצמצם אותם ככל האפשר ביום-יום.

כאן נדרשת תזכורת חשובה – ביצוע סימולטני של משימות אוטומטיות, כגון חיתוך סלט לצלילי מוזיקה נעימה או שרבוט על נייר בזמן שיחת טלפון, גורר הרבה פחות תופעות לוואי, אם בכלל. ענייננו כאן הוא במשימות סימולטניות שונות בתכליתן אשר דורשות מהמבצע קשב, או במילים אחרות: תשומת לב.

ראו למשל: הסבירות לתאונת דרכים בזמן שיחה בסלולרי בדיבורית חוקית (!) הוא פי ארבעה יותר מהממוצע, ובמקרה של SMS  פי 12! כדי שתבינו את היקף התופעה אצלנו, משטרת ישראל הוציאה בשנת 2012 דוחות על שימוש בטלפון סלולרי בזמן נהיגה (לשיחות ללא דיבורית או SMS) בסך 100 מיליון ש"ח. זאת אמנם רק דוגמה בודדת למולטי-טסקינג יומיומי, אבל תגידו לי אתם, מה זה אומר על הישראלי הממוצע? והאם לא כולנו הישראלי הממוצע?

אמרה ישנה אומרת שהמודעות לבעיה היא כבר חצי מהפתרון. אילו הייתה פותרת את הכול, אז דעתי היתה מוסחת פחות והייתי מסיים את המאמר הזה בהרבה פחות זמן… ובכל זאת, יש מה לעשות, והיד נטויה בעולמי האישי וכך גם בעבודה שאני ואנשי מקצוע אחרים רבים עושים עם לקוחותינו, אנשים, קבוצות ואירגונים. השינוי אפשרי ומתקיים – בנוהלי עבודה, בעיצוב סביבת עבודה ולימוד, בשינוי ההרגלים, בתרגול יומיומי, בהעלאת המודעות לנושא ועוד. בנימה אישית, אני מוצא דווקא את אמנות הג'אגלינג ככלי עוצמתי להבנה ולתרגול מצבי מולטי-טסקינג, וכמנוף לשיחה והנעת שינוי אמיתי בשטח, אבל זה כבר נושא למאמר אחר.

"זהר חוויות למידה" הוקמה ב-2004 ע"י עודד זהר, לאחר קריירה עשירה בתור אומן קרקס. ההשפעה שהיתה לאמנויות הג'אגלינג והאקרובטיקה על עצמו ועל אחרים הביאה אותו בהדרגה להנחות סדנאות חוויתיות, ועם הזמן ללמוד את "מה שעומד מאחורי החוויה" ולהקים את "זהר חוויות למידה" בעזרתם של מומחי תכן מעולמות שונים.
כיום מעסיקה החברה כמה עשרות של אנשי מקצוע – מנחים מקצוענים מעולמות חווייתיים, יועצים ופסיכולוגים אירגוניים ומדריכים.

אנו תומכים בעשייה של אירגונים שונים – החל בחברות סטארט אפ ועסקים קטנים וכלה בחברות ציבוריות ואירגונים ממשלתיים – בתכניות הדרכה, סדנאות, הרצאות, חוגים וימי עיון וכנסים לעובדים ומנהלים מכל הדרגים. בכל פעילויותנו עובר חוט השני החווייתי בהנחייתם של "מאסטרים" אמיתיים בתחומם.

ייעודנו לקדם, לפתח ולהעצים אירגונים ואנשים בדרך החוויה.

יש שמאמינים שהיכולת למכור מוצר או שירות היא דבר מולד שלא ניתן ללמידה. בתכנית ההדרכה "מכירות – המשחק האמיתי" שמנו לעצמנו מטרה להפוך כל משתתף/ת בתכנית לאיש או אשת מכירות "מבטן ומלידה" – בגישה, בהבנה ובמיומנות. איך? באמצעות שילוב מושלם בתכנית בין נסיון של הדרכת מכירות ותירגול חווייתי אמיתי. הבעייתיות בתכניות הדרכה רבות היא בעומק ההשפעה שלהן על סביבת העבודה לאורך זמן – יישום החומר הנלמד בתכנית בעולמו של העובד עלול במקרים רבים להתמסמס, בעיקר בגלל שימוש בכלי הדרכה אנמיים וחוסר התאמה מספקת לעולם התכן של המשתתפים והאירגון או העסק.

על מנת שכל עובד ועובדת יוכלו ללטש את יכולות המכירה שלהם באופן עוצמתי, חווייתי ופרקטי, וכדי לייצר שינוי מהותי ומתמשך בסביבת העבודה בכל הנוגע למכירות, בנינו יחד עם מומחה לפיתוח מיומנויות מכירה ומורה בכיר לסימולציות המנוסה בהטמעת כלים פרקטיים באופן יעיל וחווייתי, תכנית הדרכה מקיפה ומעמיקה שתסייע באפיון תרבות המכירות הקיימת בארגון, בזיהוי נקודות החולשה ובחוזקות בתהליך המכירה והשירות, ותספק למשתתפים בה כלים מהותיים המבוססים על מודלים מעשיים במכירה שירותית.

מבנה תכנית ההכשרה:

1. אבחון (אופציונאלי) – אפיון תרבות המכירות הקיימת בארגון באמצעות ראיונות ותצפיות
2. סדנאות להטמעת מיומנויות – 6 מפגשים בני חצי יום עד יום שלם בהם יקחו המשתתפים חלק פעיל ויצקו תוכן רלוונטי מהעולם והמסגרת בה הם פועלים. המפגשים יועברו בצורה חווייתית ומקצועית המאפשרת למשתתפים ללמוד ולהטמיע ביעילות את החומר הנלמד.

   במהלך הסדנאות יושם דגש רב על: הקניית בטחון עצמי, תרגול אישי, הפריה הדדית, לימוד תוך כדי התנסות.
   

3. מפגשי ליווי להטמעת התכנים (אופציונאלי) – הטמעת התכנים ויצירת גישה מכירתית ושפה שירותית אחידה בקרב כלל העובדים הינו תהליך מתמשך. ולכן, כאמצעי תמיכה נוסף תהליך ניתן להוסיף כחלק מהתכנית מפגשי ליווי מקצועי הכוללים: צפייה בשיחות מכירה, מתן משוב והמלצות לשיפור. ליווי מנהלי סניפים: יכלול מתן כלים ישימים לניהול השוטף כולל ניהול המכירות של האולם. הליווי כולל: ניהול ישיבות צוות, מתן משוב אפקטיבי, ניהול מכירות – יעדים, מעקב ובקרה, כלים להגברת מכירות ועוד.

תכנים בהם ניגע:

• Be do have – מודל לאבחון תפישת העבודה העצמית של העובד, והעלאת הביטחון העצמי
• הגדרת שרות איכותי
• קבלת קהל
• ביקור באולם – חוויית לקוח
• תאום ציפיות ראשוני
• הגדרת מכירות
• תהליך מכירת מטבח
• תקשורת בינאישית כולל שפת גוף וקודים בלבוש
• יצירת כימיה ואמון עם לקוח
• איתור צרכי הלקוח
• הצגת המטבח בדרך של תועלות ללקוח
• טכניקות לסגירת עסקה
• טכניקות לטיפול בהתנגדויות
• בניית מאגרי לקוחות – לידים

מעקב טלפוני אחרי לקוחות בפועל, ומתעניינים

 

אתם מוזמנים להתייעץ איתנו כדי שנתאים עבורכם את ההדרכה הנכונה ביותר למטרה, לקבוצה ולתקציב.

טלפון: 077-3373317
דואר אלקטרוני: info@z-hr.co.il

אנא מלאו את פרטיכם ואת תוכן הודעתכם, ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם.

פורסם לראשונה באתר NRG עודד זהר | 20/10/2009

אוהבים אותך, ג'אגלר: 9 סיבות טובות לעשות ג'אגלינג

לטובת ורוניקה השכנה (שאף פעם לא ביקשה לנסות גם), הילדים שלה וכל מי שחושב שאבד עליו הכלח, שאין לו קואורדינציה או שהוא כבר ויתר, מביא עודד זהר נימוקים מסחררים ביופיים כדי שתתחילו כבר לג'אגל

כשיש לי קצת זמן, אני אוהב לג'גל בגינה. קצת שקט, קצת פעילות גופנית, קצת מדיטציה פעילה. בכיף. 
הבעיה היא שבכל פעם שהשכנה רואה אותי מהמרפסת, היא מיד שולחת את הילדים שלה להצטרף אלי, ונשענת עם חיוך מעל המעקה. עכשיו, שיהיה ברור, אני מאד אוהב ילדים, ובמיוחד את שלושת הרעשנים האלו, אבל ורוניקה (זאת השכנה שלי), את לא רואה שאני מנסה להתרכז פה…? 

אבל לא על זה רציתי לדבר. 

מה שמעניין בעיני הוא לא איך למנוע מהם להסתובב לי בין הרגליים, גם לא הדאגה שהקטן מביניהם ייקח כדור שנעשה בעבודת יד בהזמנה מיוחדת ויאכיל בו את החתולים (בכוח), וגם לא איך לשמור על הריכוז. מסקרנת אותי עצם העובדה שוורוניקה מעולם לא ביקשה ממני לנסות בעצמה. 

עכשיו, יאמר הקורא החומל, "בוודאי, היא שמה את עצמה בעדיפות שנייה", אבל יודע הוא, וגם אני, שהיא כבר ויתרה על התור שלה. אז למען ורוניקה, וכל אלו שחושבים שאבד עליהם הכלח, שאין להם קואורדינציה, או שלמדו פעם לג'גל ומחכים להזדמנות מחודשת, הנה תשע סיבות טובות לג'גל: 

1. כל אחד יכול 
כן כן, ואל תחשבו שזה יומרני. ללא הבדל גזע, דת, מין או כשרון, כל מה שצריך כדי לג'גל בשלושה כדורים זה להבין את העיקרון הבסיסי (רצוי ממישהו שיודע), ולאזור מעט סבלנות וריכוז. זוג ידיים – יתרון, אבל לא הכרח. 

2. פעילות גופנית רב-מערכתית 
הג'יגול הנו אימון מצוין ללב ולריאות, לשרירי הזרועות, החזה, הגב העליון וגם הרגליים (מישהו צריך להרים את הכדורים מהרצפה). הוא משחרר את המפרקים, משפר את היציבה, האיזון והסימטריה של הגוף, וכמובן – את הקואורדינציה. 

3. הג'יגול מפתח את המוח 
מחקרים מהעשור האחרון מראים כי לימוד ותרגול של ג'אגלינג מפתחים כבר לאחר שבוע ימים מספר אזורים במוח, ללא תלות בגיל המתרגל. השינוי מובחן הן ב"חומר האפור" (תאים) והן ב"חומר הלבן" (סיבי עצב מקשרים), בעיקר באונה העורפית העוסקת בעיבוד האותות החזותיים.

שינויים נוספים מתרחשים גם באונה הצדעית, באונה המצחית, בהיפוקמפוס ובגרעין הנסמך. גם בלי להבין מה זה היפוקמפוס, אין ספק שפיתוח של המוח הוא דבר חיובי. לתשומת לבכם, כשנוטשים את התרגול, השינויים מצטמצמים עד נעלמים. אל תגידו שלא הזהרתי.  

4. שיפור של הקשב והריכוז 
מחקרים נוספים מעידים כי לתרגול של קואורדינציה בכלל וג'אגלינג בפרט השפעה חיובית על אנשים בעלי הפרעות קשב וריכוז וכן על הפרעות חרדה. בישראל קיימות כבר מספר מסגרות הנעזרות בג'אגלינג ככלי טיפולי נטו. מעניין לדעת כי מבין הג'אגלרים הטובים ביותר בארץ ובעולם, לרבים יש ADHD. ההשפעה על הריכוז מורגשת כבר אחרי רגעים ספורים בתרגול, ולכן "הפסקת ג'אגלינג" הופכת להיות דבר שבשגרה במקומות עבודה. תנסו. 

5. אפשר לג'גל בכל מקום, בכל זמן ובכל גיל 
במשרד, בסלון (לא ליד הקפה), בגינה, בחוף הים, בישיבה, בעמידה או בריקוד, במסיבה, 5 דקות או שעתיים, ביום יום ובחופשה, בבוקר ובערב. אין צורך בהכנה מוקדמת. רק שימו בתיק שלושה כדורים או יותר, ואתם ערוכים. מתברר, אגב, כי מבוגרים ואף זקנים לומדים ג'אגלינג באותה המהירות כמו ילדים (כן, גם זה נחקר). 

6. תמיד אפשר להתקדם 
לפני מספר חודשים הצליח הבריטי פיטר בון, לפי עדי ראייה, לשבור את שיא העולם כשעשה "פלאש" (סיבוב) אחד ב-13 כדורים. בוודאי תשמחו לדעת גם שלישראל ייצוג נושא פרסים בכנסים הבינלאומיים לג'אגלינג, בענף היצירתיות בשלושה כדורים (כפיים לירון, לאורי, לשרון ולעוד). ליכולת האנושית אין גבול, ובג'אגלינג מתעורר יצר ההישגיות יותר מיצר התחרות. בכל פעם שתתרגלו תתקדמו, רפרטואר המשחק שלכם יתעשר ועמו היכולת להמציא תרגילים. אם תחפשו גיוון נוסף, אפשר לג'גל גם באלות, טבעות, לפידים, חרבות, כפכפים וכיו"ב. 

7. כלי חברתי 
מניסיון, כולם אוהבים ג'אגלרים. אנשים נהנים לראות אותך ואת מה שאתה עושה, לדבר איתך ובוודאי לג'גל איתך ביחד. אנשים מג'גלים ואוהבים ג'אגלינג בכל העולם, ולכן מדובר בשפה בינלאומית. 

8. מדיטציה פעילה 
תחושת הריכוז האינטנסיבית, הנוכחות המלאה בכל רגע, הזרימה המתמדת והחיבור המושלם בין התודעה, הגוף והסביבה, מעניקים לג'אגלר את הידיעה הפנימית, שלפחות באותו הרגע "העבר – אין, העתיד – עדיין, ההווה – כהרף עין, ולכן דאגה מנין"? (ר' אבן עזרא). 

9. כלי נפלא ללמוד על עצמך 
ההקבלה השגורה כל כך בין ג'אגלינג למולטי-טסקינג אינה רק מטאפורה ספרותית. הג'יגול מפגיש אותך פנים אל פנים עם האתגר להיות פרו-אקטיבי, עם החשש מפני כישלון ומבוכה למול השאיפה להצליח, עם שינוי תבניות מוטוריות, רגשיות ומנטליות, עם העומס המוכר כל כך בזמן ריבוי משימות, עם כוחה של התמדה, ולפעמים, לפעמים גם עם הצורך להקשיב. 

כמו בהרבה דברים אחרים בחיים, ידיעה של השכל וידיעה אמיתית אינן אותו הדבר, וברוח זו, אני אניח למחשב, וארד לי לגינה לסשן קצר באוויר הנעים של הסתיו. 

עודד זהר מג'גל כבר 22 שנה. הוא מנהל את זהר – חוויות למידה, חברה לפיתוח ארגוני, ומנחה סדנאות "זן ג'אגלינג" במוסדות וארגונים שונים. 

פורסם לראשונה באתר NRG – שחר שילוח | 11/8/2011 

הזירה המעופפת: האדם מג'גל משמעות – בזמן שהפגנתם הפך הג'אגלינג מעוד תחביב לשעות הפנאי למדיטציית זן פעילה. עודד זהר הפיק מהחפצים המעופפים תפיסת עולם שלמה שמתבססת על ההנחה שכולנו ממילא עושים הרבה יותר ממה שאפשר בכל רגע נתון.

כבר 23 שנים עודד זהר, 37, זורק חפצים לאוויר ובדרך כלל גם תופס אותם. אבל בניגוד לג'אגלרים רבים אחרים, את התחביב בשעות הפנאי הוא הפך בשנים האחרונות לא רק למקצוע אלא לתפיסת עולם. "בכל שלב בחיים שלי היתה לזה משמעות אחרת", הוא מספר. "כשאתה נער זה ספורט, זה דאווין וזה ממכר. זה ממכר עד היום. בהמשך זה הופך למשהו שממצב אותך כמיוחד וגם מקור לפרנסה – הופעתי הרבה שנים בארץ ובעולם. זה כלי חברתי כי זה מעניין ומגניב שמהפנט אנשים". 

היום הג'אגלינג הוא עסק של ממש עבור זהר. הוא הבעלים של חברה שמקיימת סדנאות, תוכניות הדרכה, הרצאות וחוגים על בסיס חווייתי. הוא חולש על סדנאות הג'אגלינג בחברה, ובעזרת משנתו הסדורה מצליח לגרום ללקוחות שלו להבין שהחיים הם ג'אגלינג ושכדורים שמתעופפים באוויר יכולים ללמד אותנו הרבה על עצמנו ועל החיים בעולם מרובה משימות. "ג'אגלינג מדמה את מצב הרוח שלנו ואת הלך הרוח במצב של ריבוי משימות. הוא סוג של מדיטציה, אבל מדיטציה פעילה", הוא מסביר. "ההקבלה בין ג'אגלינג למולטי-טסקינג היא לא מטפורית. ג'אגלינג זה באמת מולטי-טסקינג. 

מצד שני, וזאת לא פלצנות, אנחנו כל הזמן במולטי-טסקינג. בכל רגע נתון יש לנו כמה דברים לעשות בזמן קצר או בתקופת חיים. יש דברים שנמשכים כל החיים, כמו איזון בין עבודה לחיים – בריאות, משפחה, פנאי חברים. זה הופך מעניין ומדיד כשמדברים על פרקי זמן קצרים. ככל שהם יותר קצרים, מתגלים צווארי בקבוק, תופעות לוואי, קשיים, דיכאונות, סטרס". 

לדבריו, ישראל מובילה בגורמים שמביאים להסחת דעת (למשל במדד המכשירים הסלולריים לנפש). "זה לופ: ככל שאתה יותר כזה, אתה מזמן יותר מזה", הוא קובע. "אנחנו מדינה ב-ADHD. המחיר הוא אובדן זמן וטעויות. היום מטפלים בילדים עם הפרעת קשב וריכוז בעזרת ג'אגלינג". 

מהסיבות האלו בדיוק מוזמן זהר להעביר את הסדנאות שלו, שלרוב נקראות "זן ג'אגלינג", במוסדות ממלכתיים וביטחוניים, בבנקים ובחברות הי-טק. הוא מעריך שבעשור האחרון כ-50,000 איש למדו אצלו לג'גל, ומציין באופן מפתיע שגם בגופים כמו המשטרה והצבא, שיש להם תדמית ארכאית, משקיעים בהעצמה אישית. "אני מלמד טייסים ג'אגלינג ומדבר איתם על עקרונות מהבהגווד גיטה, מדבר עם קציני משטרה על רעיונות חסידיים, עובד עם קציני חינוך בצבא על מושגי יסוד בפסיכולוגיה קוגניטיבית. להכול אני מרים לוולה דרך הג'אגלינג". 

תורתו-אמנותו של זהר עתיקת יומין. הוא מספר שיש ציורי קיר בני 4,000 שנה ממצרים הפרעונית של נשים עושות ג'אגלינג, וחרסים מיוון מהמאה השישית לפני הספירה שמלמדים שגם היוונים ליהטטו. בתלמוד יש מספר אזכורים של רבנים שג'יגלו, תמיד בשמונה חפצים. 

זהר מציין שזו הסיבה שאפשר לפגוש גם היום ג'אגלרים חסידים. על רבן שמעון בן גמליאל הזקן, נשיא הסנהדרין, נכתב במסכת סוכה שהיה נוטל שמונה אבוקות של אור והיה זורק אותן ותופס והאחת אינה נוגעת בשנייה. מדובר בווירטואוזיות שנדיר לראות כמוה, ואם רבן גמליאל אכן עשה זאת, הוא אחד בין מעטים בעולם. 

זהר מלהטט בקלילות בין רעיונות מהמסורת החסידית, הבודהיסטית והיוגית לבין תובנות מחקר המוח ומערכת העצבים. תוך כדי כך הוא מצליח להשחיל הדגמות עם כדורים שחולפים ביעף בין ידיו, לתקשר עם החתולה שלו ולענות לטלפון. 

בסדנת זן ג'אגלינג שהעביר שבה השתתפתי הוא העביר את המסר שהזריקה חשובה מהתפיסה ושאם, בניגוד לנטייה הטבעית, אכן אתמקד בזריקה וארפה מהתפיסה, זה יצליח. המסקנה שהגעתי אליה אז היתה שאני לא בטוחה לגמרי אם השתכנעתי שהג'אגלינג משקף את הלך הרוח שלי במצב של ריבוי משימות (כלומר כמעט כל הזמן) בזכות הכדורים שזרקתי ותפסתי בעצמי או בזכות כושר השכנוע של המנחה. 

ואכן, זהר יודע לדבר ולעמוד מול קהל. אולי בגלל זה הוא לא מסתפק בחוויה ומבסס את השיטה שלו על ידע מדעי ותשתית פילוסופית – הוא כבר שנים מתרגל איינגר יוגה, מודט בישיבה ולא רק תוך כדי ג'יגול, לומד בודהיזם ואוטודידקט נלהב של פסיכולוגיה קוגניטיבית ונוירופסיכולוגיה. 

ההסבר הזה, לדוגמה, בנוי על תובנות מהפסיכולוגיה הקוגניטיבית. "הקשב לא יכול להתפצל, בדיוק כמו שאתה לא יכול לחשוב שתי מחשבות באותו רגע", זהר אומר. "אי אפשר לבצע שתי פעולות שדורשות תשומת לב בעת ובעונה אחת. צוואר הבקבוק מתהדק כשמנסים לבצע שלוש משימות, וזה מחמיר כשנשענים על אותו משאב [מנטלי]. 

"כשלוקחים את הזרקור הקשבי [כלומר, מה שנמצא בתחום תשומת הלב, ש.ש] הוא לא יכול להצביע על שני דברים באותו רגע. הוא יכול להיות יותר צר או יותר רחב. מה שתחת האור הוא אובייקט אחד ברגע נתון. לכן אין חלוקת קשב. במולטי-טסקינג הקשב מקפץ. מה שכן אפשר לעשות – אנחנו אוגרים המון תבניות [מעין תסריטי פעולה אוטומטיים, ש.ש], כשמפעילים תבנית, הקשב לא צריך להצביע עליה באופן רציף. הדרך היחידה לעשות שני דברים ברגע אחד היא שלפחות אחד מהם יהיה אוטומטי". 

כל זה מתקשר כמובן לג'אגלינג, ולא רק בכך שאם אתם יכולים לתפוס אוטומטית, כדאי שתפנו את הזרקור הקשבי לזריקה. כאמור, החיים הם ג'אגלינג וזהר לוקח את מה שהוא יודע על הזרקור הקשבי הלאה, גם אל מחוזות רוחניים יותר. "כשאני מנסה להיות נוכח בתרגול, תשומת הלב שלי נמשכת כמו מגנט להסחות דעת חיצוניות, למשל טלפון, או פנימיות, שזה העולם הפנימי הפטפטני הבלתי נפסק שכולל במידה רבה השתוקקות ופחד", הוא משתף. "ככל שאני משתוקק להצליח או פוחד מכישלון, ככה אני מג'גל פחות טוב. מבחוץ אני עומד בגינה, נושם ועושה ג'אגלינג, שזה לשמור על תשומת הלב במקום אחד". 

היוגה, המדיטציה והתזונה הבריאה שבה הוא משתדל לדבוק הגיעו אל עולמו של זהר אחרי הג'אגלינג. כשהיה בן 27 חלה במחלה קשה מאוד שהפריעה לו לישון, לזוז, להתרכז וגרמה לכאב תמידי. הוא חיפש דרך להקל את הסבל ועל הדרך מצא או אתונות או מלוכה, תלוי איך מסתכלים על זה. "אני פוגש אנשים חולים וזה שיעור. להתמודד עם זה שאתה לא מושלם ולהשלים עם חוסר הנצחיות הגשמית זאת מתנה". 

אולי העובדה שמצא בדרך מתנות יכולה להסביר מדוע הוא שולף דווקא את הציטוט הזה של קרישנה מהבהגווד גיטה: "האומללים הם המשתוקקים לפירות פעולותיהם". לי נראה כאילו המסקנה היא שכולנו אומללים. זהר מפרש: "המניע לפעולה הוא התוצאה. אנחנו חיים בעולם שבו אנו מבצעים משימות עם מטרות. האומללות מקורה בהשתוקקות ובפחד – צמד המאמללים". כאן הג'אגלינג נכנס לתמונה. "לג'אגלינג יש השלכות נוספות חוץ מקיפוץ בין דברים", זהר ממשיך. "כמה אני משתוקק או פוחד? כמה מאיימים עלי המאזניים של ההצלחה? האם אני קשוב לאחרים? האם אני מתחדש? זה המקום שבו החמלה מצטרפת לחפצים שאנחנו מנסים להשאיר באוויר". 

זהר מצטייד בשלושה כדורים ומזמין אותי לג'אגלינג למתחילים בארבע ידיים. אני מצליחה לקלוט בקלות את הכדורים שהוא משגר אלי בזכות הזריקות הקשתיות היפות שלו. הוא, לעומת זאת, צריך להתמודד עם כדורים  שמוטחים בהיסטריה לכיוון החזה שלו. 

ומהו הנמשל? "ככל שאת מפנה את תשומת הלב לחשש להיכשל מ'זה נפל במשמרת שלי', את מתרכזת בתפיסה במקום בזריקה", הוא מנתח. "אם אני אזרוק אליך זריקות ממש יפות, אני אקל עלייך לזרוק אלי חזרה. אין ספק שכדאי לי להתרכז בזריקות. אם בזמן שאני אמור להתרכז בלזרוק לך טוב, אני חוזר להתעסק בתפיסה במקום בזריקה, זה סוג של מלכודת". 

יחסי הגומלין המג'וגלים האלה דומים לכל מערכת יחסים. זוהר: "במערכות יחסים מטפלים במשימות. ככל שאני עוסק בתמורה ליחס הטוב, אני מתעסק בחשבונאות והיא מלווה אותי בתוך התהליך וזאת הבעיה. זה לא טוב למצב הרוח וגם לא לזריקות". 

ולסיום הוא מציע כלל, שאותו אפשר לקחת לא רק אל תחום הזוגיות אלא לחיים בכלל: "אהבה שאינה תלויה בדבר. בלי להתחשבן. ההתחשבנות דופקת את התהליך וזורקת אותך לפחד והשתוקקות. כשאתה חומל או אוהב ללא תנאי במערכת המשימות, אתה מיטיב עם האנשים. כשאתה חווה אהבה שאינה תלויה בדבר, זה נהדר. אם אתה פועל במוד של 'מה אני יכול להשיג ממך', זה פחות יעיל ופחות כיף".