לא אחת אומרים לי כשאני מרצה על מולטי-טסקינג -"מדינה בהפרעה", ואני שואל:
מה יש יותר מסביב? הפרעות קשב או איבחון שלהן?
ובמיוחד בכבישים, מה יש יותר? משתמשים בטלפון בנסיעה או שיש אכיפה משטרתית מוגברת?
באופנוע שלי יש מתקן לטלפון מעל לוח המכוונים ואני שם אותו שם בשביל ניווט או לפעמים לשיחות נכנסות על ידי המערכת האלחוטית שיש לי בקסדה. השבוע בזמן שרכבתי על האופנוע שלי נשענתי קדימה על מיכל הדלק כדי לשחרר קצת את הגב. באותו הרגע עקפה אותי מכונית והנהג, שחשב כנראה שאני מסתכל מקרוב על מסך הטלפון שלי, סימן באצבע בכעס "נו-נו-נו" שכזה ועקף אותי. אמנם אני לא טלית שכולה תכלת, אבל דווקא כשהייתי בסדר לא היה לי איך או למי להסביר.
בתור אופנוען אני מסתכל על כל המכוניות קצת מלמעלה והתרגלתי כבר לכלי רכב שמזגזגים על הנתיב, אז אני לוקח מרחק וכמעט בכל פעם שאני מציץ לראות את הנהג או הנהגת אני רואה שהם מתעסקים בטלפון. באמת תופעה.
שימוש בטלפון בזמן נהיגה הוא דוגמא קלאסית למצב של מולטי-טסקינג, ותופעת הלוואי הראשונה של מצבי מולטי-טסקינג היא סיכוי גבוה לטעויות. בזמן נהיגה טעות יכולה לבוא לידי ביטוי בפספוס של תמרורים או רמזורים, בנסיעה לכיוון לא מתוכנן או חס וחלילה גם בתאונה.
הסבירות למעורבות בתאונת דרכים בזמן שימוש בטלפון, אם לשיחה בדיבורית או באוזניות, או רחמנא ליצלן לשליחת הודעה הוא פי עשרה מהממוצע! זהו שיקלול של סך כל הסיכונים, כך ששליחת מיסרונים היא כמובן מסוכנת יותר משיחה בדיבורית. ראש אגף התנועה במשטרת ישראל, ניצב דורון ידיד, קבע ב-2018 נחרצות כי הטלפון הוא הגורם מספר אחת לתאונות במדינת ישראל. גם ניצב ירון בארי, קודמו בתפקיד, אמר בהופעתו בפני ועדת הכלכלה של הכנסת: "כולנו חוטאים בנסיעה בהיסח הדעת, כולנו בתוך הטלפונים… אנשים שעסוקים בטלפון חכם — הטלפון החכם הזה הורג אותם. אנחנו רואים הרוגים בתאונות עם הטלפון בידיים, אנחנו רואים בחקירות שהם התעסקו בטלפון הסלולרי".
השבוע התפרסם ב-Ynet כי בתוך שלוש שנים הכפילה המשטרה את מספר הדו"חות על שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה. ב-2015 חולקו 61,751 דו"חות כאלה, וב־2018 כבר הוכפל המספר ל-124,882. ב-2019 נרשמה עלייה נוספת ובחמשת החודשים הראשונים של השנה חילקה המשטרה 69,941 דו"חות – קצב שנתי של 160 אלף דו"חות, שהם 438 דו"חות בממוצע ליום (!) .אגב, תכפילו את זה ב-1000 ₪ לקנס ותראו כמה נכנס לקופת המדינה.
ואולי אנחנו לא יוצאי דופן? אז הנה, דו"ח של ESRA (E-survey of Road Users' Attitudes) מ-2016 השווה בין ישראלים לממוצע באירופה. הנסקרים נשאלו על הרגלי המולטי-טסקינג שלהם בנהיגה בשנה החולפת;
- אם קראו מיסרון או מייל בזמן הנהיגה –
53,7% בישראל לעומת 36.4% באירופה - אם שלחו מיסרון או מייל בזמן הנהיגה – 44.1% בישראל לעומת 27.2% באירופה
- אם שוחחו בטלפון בזמן הנהיגה עם דיבורית – 82.9% בישראל לעומת 51.1% באירופה
אז נכון, כולם חוטאים בשימוש בטלפון במהלך נהיגה, וגם לי מעירים לפעמים שהראש שלי קבור בתוך המסך, והאירוניה היא שכולם מכירים בתופעה אבל נראה שזה לא משפיע על אנשים מספיק כדי לצמצם אותה. דבר אחד ניכר, היא חזקה יותר אצלנו מאשר במקומות אחרים, אולי בגלל אורח החיים המהיר והבלתי צפוי והסביבה רבת השינויים וחוסר הוודאות שמקיפה אותנו. מה שבטוח הוא שלצד ההתמכרות שלנו למסכים צפים גם חוסר בתקשורת בונה וכנה, חיפוש ריגושים מתמיד וקושי בדחיית סיפוקים מיידיים.
אז מה אתם אומרים?
איך יוצאים מהלופ הזה?