אלופים במולטי-טסקינג?

מחקרים חדשים שוברים מיתוסים ישנים – מאת עודד זהר

"תבוא אלינו ותבין מה זה עומס! יש כל-כך הרבה דברים על הראש, טלפונים, מיילים, אנשים שנכנסים וכל כך הרבה משימות לטיפול, שהפכתי כבר מזמן למכונה של מולטי-טסקינג. אני כמעט כל רגע מטפלת בכמה דברים במקביל. ואתה יודע מה? עם כל הקושי, אני בטח גם משתפרת, כמו בכל יכולת שמתרגלים"!

האמירה הזאת נשמעת לכם מוכרת? בתור מי שעוסק בנושא הזה שנים, כבר שמעתי 100 ניסוחים שונים לאותו הרעיון. אנשים בכל העולם, וישראלים במיוחד, חושבים שהם טובים במולטי-טסקינג, ובהתאם מערבבים בין משימות בכל הזדמנות שיש. מולטי-טסקינג הוא ביצוע סימולטני של שתי משימות נפרדות או יותר. אנחנו בודקים מיילים בזמן שיחה עם מישהו שיושב מולנו, שולחים מסרונים במהלך ישיבות, מקפצים בין כמה חלונות שונים במחשב או מדברים בטלפון תוך כדי נהיגה. למה מערבבים? לרוב אנשים אומרים שהם יכולים (אז למה לא), שיש להם כישרון לזה (טיעון נפוץ בקרב נשים), שהם משתפרים עם הזמן, שאין ברירה, שככה נהוג, או שבעצם, מה הבעיה בכלל?

סרטון ידוע שמסתובב ברשת כבר כמה שנים וזכה לכמה גרסאות (ראו אחת כאן), מראה שתי קבוצות אנשים עומדות מול המצלמה, קבוצה אחת לבושה בלבן והשנייה לבושה בשחור. בהינתן אות, המשתתפים מתחילים לנוע במרחב מול המצלמה בבלגאן שלם, תוך כדי שהלבנים מתמסרים בכדור בינם לבין עצמם וכך גם השחורים. הצופה מתבקש לספור כמה מסירות הוחלפו בין הלבנים. כשהסרטון נעצר, כל צופה משתף בניחוש שלו ומצפה לשמוע אם צדק או טעה. ההפתעה מגיעה כאשר הקריין שואל: "ואת הגורילה ראיתם?"

צפייה חוזרת בסרטון מגלה שבזמן שהתרכזתם בספירת המסירות, עברה במרכז המסך, ממש מול עיניכם, גורילה גדולה (או דוב מרקד בחלק מהגרסאות). פעם אחת ראיתי אודיטוריום מלא בכ-300 איש שאף אחד מהם לא הבחין בגורילה.

תשאלו, "למה הסרטון הזה קשור למולטי-טסקינג?". ובכן, רבים מהאנשים הצופים בו במהלך סדנה איתי, מיד מתייחסים להחמצה כאל סוג של כישלון ומנסים לנתח למה לא הצליחו ומה צריך לעשות כדי גם לספור את המסירות וגם לשים לב לגורילה. בשלב הזה מתגלה דבר מעניין מאוד: כבר כמה שנים אני שואל בכל פעם את הצופים מי מאלו שלא הכירו את הסרטון ראה את הגורילה. כאשר יש כאלו, אני שואל אותם בנימוס אם יש להם הפרעת קשב וריכוז. בחלק גדול מהמקרים, חצי בערך, התשובה חיובית.

טוב, מחקר מדעי זה לא, אבל בואו ואספר לכם על מחקר מדעי אמיתי. לצורך מחקר מקיף במיוחד, שנערך לפני מספר חודשים, אספו פסיכולוגים מאוניברסיטת יוטה כ-300 סטודנטים בני 18-44. המשתתפים עברו סדרה של שאלונים ומבדקים הקשורים כולם למולטי-טסקינג וכללו הערכה עצמית לגבי היכולת האישית לבצע מולטי-טסקינג, שאלון מפורט על הרגלי מולטי-טסקינג בסוגי מדיה שונים (טלוויזיה, מחשב, טלפון, יישומים, משחקים, תוכנות משרד, דוא"ל וכדומה), שאלון על הרגלי נהיגה, ובמיוחד על מידת השימוש בטלפון הסלולרי בזמן נהיגה (דוגמה ספציפית למולטי-טסקינג), שאלון בנושא אימפולסיביות ושאלון בנושא חיפוש ריגושים. לבסוף ערכו לכולם מבדק, שעליו אספר לכם עוד מעט.

הנה מספר תוצאות מעניינות:

  • 70% מהנשאלים אמרו שהם טובים מהאחרים בקבוצה במולטי-טסקינג – וגם בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.
  • ככל שאנשים השתמשו באופן תדיר יותר בסלולרי בזמן נהיגה, כך הם גם ביצעו יותר מולטי-טסקינג במדיה.
  • ככל שאנשים העריכו את עצמם כטובים יותר במולטי-טסקינג, כך הם גם ביצעו יותר מולטי-טסקינג במדיה והשתמשו יותר בסלולרי בזמן נהיגה.
  • ככל שאנשים ביצעו יותר מולטי-טסקינג במדיה, כך היה להם גם פרופיל גבוה באימפולסיביות, ובמיוחד באימפולסיביות קשבית, זאת אומרת קושי להתרכז בדבר אחד לאורך זמן.
  • בצורה מובהקת, גם השימוש בסלולרי בזמן נהיגה וגם מידת המולטי-טסקינג במדיה היו מקושרים חיובית למידת חיפוש הריגושים אצל הנבדקים, ובמיוחד חיפוש הריגושים שנקרא דיסאינהיביציה, או ביטול עכבות.

אם לפשט ככל הניתן את הממצאים, ככל שאתם חושבים שאתם טובים יותר במולטי-טסקינג, כך סביר יותר שתעשו יותר מולטי-טסקינג במדיה, שתשתמשו יותר בסלולרי בזמן הנהיגה, שאתם אימפולסיביים ובעלי קשיי ריכוז לאורך זמן ושאתם מחפשי ריגושים מטבעכם. אתם יכולים להחליף לנוחותכם את סדר הפריטים במשפט…

ולגולת הכותרת במחקר המדובר: כדי לבדוק את כישוריהם האמיתיים של המשתתפים, עברו כולם מבחן מולטי-טסקינג אמיתי בעמדת מחשב. במבחן, שנקרא OSpan, מתבקש המשתתף לבצע חישובים מתמטיים פשוטים ובאותה העת לזכור מילים שונות. המבחן הפך בשנים האחרונות לשיטה מקובלת בקרב פסיכולוגים לבחינת מצבי מולטי-טסקינג.
הדבר המרתק שהתגלה היה, שאלו שהעידו על עצמם כבעלי כישורי מולטי-טסקינג טובים מהממוצע, כלל לא תפקדו טוב יותר ב-OSpan. יתרה מזאת – ככל שמשתתפים השתמשו יותר בסלולרי בזמן נהיגה וביצעו יותר מולטי-טסקינג במדיה, כך הביצועים שלהם במבחן היו נמוכים יותר!

במילים אחרות: חשבתם שאתם טובים במולטי-טסקינג? רוב הסיכויים שההיפך הוא הנכון!
האמת הפשוטה היא שברוב המקרים אנו נגררים, במודע או שלא במודע, לנסות "לתפוס מרובה" במינימום זמן. בהדרגה אנו מדרדרים את היכולת שלנו להתרכז ואת כישורי הקשב שלנו, ובהתאם גם את הביצועים שלנו בשלל משימות יומיומיות. דווקא היכולת להיות סבלניים וסובלניים ולסנן הסחות דעת, שאותה אפשר לאמן, עשויה להוכיח את עצמה במצבים מרובי משימות, כל עוד נשכיל לצמצם אותם ככל האפשר ביום-יום.

כאן נדרשת תזכורת חשובה – ביצוע סימולטני של משימות אוטומטיות, כגון חיתוך סלט לצלילי מוזיקה נעימה או שרבוט על נייר בזמן שיחת טלפון, גורר הרבה פחות תופעות לוואי, אם בכלל. ענייננו כאן הוא במשימות סימולטניות שונות בתכליתן אשר דורשות מהמבצע קשב, או במילים אחרות: תשומת לב.

ראו למשל: הסבירות לתאונת דרכים בזמן שיחה בסלולרי בדיבורית חוקית (!) הוא פי ארבעה יותר מהממוצע, ובמקרה של SMS  פי 12! כדי שתבינו את היקף התופעה אצלנו, משטרת ישראל הוציאה בשנת 2012 דוחות על שימוש בטלפון סלולרי בזמן נהיגה (לשיחות ללא דיבורית או SMS) בסך 100 מיליון ש"ח. זאת אמנם רק דוגמה בודדת למולטי-טסקינג יומיומי, אבל תגידו לי אתם, מה זה אומר על הישראלי הממוצע? והאם לא כולנו הישראלי הממוצע?

אמרה ישנה אומרת שהמודעות לבעיה היא כבר חצי מהפתרון. אילו הייתה פותרת את הכול, אז דעתי היתה מוסחת פחות והייתי מסיים את המאמר הזה בהרבה פחות זמן… ובכל זאת, יש מה לעשות, והיד נטויה בעולמי האישי וכך גם בעבודה שאני ואנשי מקצוע אחרים רבים עושים עם לקוחותינו, אנשים, קבוצות ואירגונים. השינוי אפשרי ומתקיים – בנוהלי עבודה, בעיצוב סביבת עבודה ולימוד, בשינוי ההרגלים, בתרגול יומיומי, בהעלאת המודעות לנושא ועוד. בנימה אישית, אני מוצא דווקא את אמנות הג'אגלינג ככלי עוצמתי להבנה ולתרגול מצבי מולטי-טסקינג, וכמנוף לשיחה והנעת שינוי אמיתי בשטח, אבל זה כבר נושא למאמר אחר.