אמנות הליצנות נולדה מן הקומדיה דה ל'ארטה, ז'אנר תיאטרלי אירופאי בן מאות שנים ובעל מסורת מגוונת. בבואכם לקרוא מאמר זה אל תטעו, איננו עוסקים בליצנות של ימי הולדת או הפעלת ילדים במשחקי חברה. אנו נוגעים בשפה עשירה, הנלמדת בבתי"ס שונים באירופה ולאחרונה גם בארץ, ואשר זוכה לתהודה רבה מאד בעולם המערבי, הן כאמנות בידורית והן כאמנות שימושית, בעיקר בבתי חולים.
הליצן הוא תמיד דמות נאהבת. תחושת האמפאתיה הגואה בקרב מי שצופה בו נובעת, בין השאר, מתוך הנאיביות והרצון הטוב המאפיינים את הדמות הליצנית. נראה כי אדם בעל מאפייני התנהגות ליצניים, או ליתר דיוק, אדם העושה שימוש מודע בטכניקות ליצניות, יוכל להסיר בקלות מחסומים ולהתחבר במהירות לכל זר. יתרה מכך, ה"מנגינה הפנימית" הליצנית מנערת בקלות את האבק מן השגרה היום יומית, המרחפת כצל כבד מעל רבים, ומאפשרת לאדם למצוא ביתר קלות את מאגרי היצירתיות האישיים שלו. על שום אלו אנו משתמשים בביטוי "הליצן הפנימי".
בבואנו למצוא את הליצן הפנימי, עלינו להתמודד עם לא מעט מחסומים והגנות עצמיות; הפחד מבושה, מחשבה דוגמאטית, ציניות ועצלות. חשוב לומר – בכל אדם מצוי ליצן פנימי. הדרך להביאו לידי ביטוי ושימוש משתנה מאדם לאדם. היא עשויה להיות מינורית ועם זאת בעלת אפקט רב.
סדנת "הליצן הפנימי" באה ללמד את משתתפיה את העקרונות הבסיסיים עליהם מושתתת שפת הליצן. ניסינו לתרגם אותם לפסים שימושיים במיוחד עבורכם, בעבודתכם היום יומית, גם אם אתם רואים את עצמכם כמרובעים חסרי מעוף.
שפת הליצן מבוססת על כנות, נאיביות, והנאה.
הליצן חושף את הצדדים המגוחכים שבו בהנאה ובמשחק של ילד. הוא חי בין נשיקה לסטירה, יודע הכל ולא מבין שום דבר. כמו ילד הוא חוקר, מופתע ומגלה. הליצנות היא שפת תקשורת חדשה, דרכה נוצרות אפשרויות בחירה חדשות בתקשורת הבינאישית. הליצן והאף האדום מקלים על תפיסת החשיבות העצמית ומאפשרים לגיטימציה להתנהגות הפורצת מחסומים אישיים, דבר המאפשר אופציות התנהגותיות שונות, מוקצנות וגם מעודנות.
ברב המקרים, הליצן דובר את שפת הג'יבריש – שפה ללא משמעות מילולית אך בעלת התכוונות משמעותית בהגיה של ההברות. מעבר לג'יבריש, שפת הגוף היא האמצעי התקשורתי העיקרי הבא לידי שימוש. המסרים מועברים בצורה בלתי מילולית. אחד הדברים המשמעותיים המכתיבים לליצן את תכן דבריו הוא דווקא קהלו, או האדם איתו הוא מתקשר. הליצן מאד קשוב למי שעומד מולו, עד כדי רצון ללמוד ממנו את אופן עמידתו ,ואופי התנהלותו הפיזית. אם הדבר בא מתוך כנות, נאיביות והנאה, הרי ששני הצדדים מוצאים שפה משותפת מהירה מאד, המלווה לפחות בחיוך.
התרגול השוטף בסדנה מציף 3 תובנות, שהן כמו הנחיות מפתח להתנהלות היומיומית ברוח שפת הליצן;
מקרוב – טרגדיה, ממרחק – קומדיה
על כוחה של הפרספקטיבה, על היכולת להניח לשיפוטיות העצמית הכובלת.
נער את האבק לפחות פעם ביום (ג'ברש, זוז מצחיק, מצא את המנגינה הפנימית שלך)
טכניקות לשימוש עצמי, שמטרתן שבירת השיגרה.
הפתרון ה- 16 – המפתח שלך ליצירתיות
טכניקה למציאת הדרך הבלתי צפויה והבלתי שגרתית לחלוטין לעשיית הדברים השגרתיים ביותר.
שלשת התובנות אינן דבר שהשימוש בהן מובחן בהכרח ע"י מי שמקיף את "המשתמש". האפקט התקשורתי והיצירתי הוא מה שרוצים להשיג, כמובן, והעבודה השוטפת היא קודם כל לכל אדם עם עצמו.
מחקרים מוכיחים כי בעת הצחוק מופרשים אנדורפינים למח, המתפקדים כמורפיום טבעי, ומרגיעים את מערכות הגוף. תארו לכם את ההשפעה על מצבים רוויים מתח ולחץ. בעת הצחוק גדלה זרימת הדם בגוף, ריכוז החמצן ברקמות עולה, הערנות גדלה, ובנוסף המערכת החיסונית מתחזקת. בעצם, בעת הצחוק, הקשר הבינאישי הופך לאינטימי יותר והתחושה האישית למשוחררת יותר.
בסדנת הליצן הפנימי נוצרת חוויה חד פעמית בין המשתתפים, המהווה את הפלטפורמה לשיחה ולהבנה עצמית קוגניטיבית. לדעתנו, עומקו של תהליך שיקופי המבוסס על חוויות הנו חיוני, וקהילת ההדרכה הארגונית מכירה אותו מסדנאות דוגמת סדנת "זן ג'אגלינג", "צוות מנצח" ואחרות, בעלות פלטפורמות חוויתיות שונות. אנו סבורים כי למידה חוויתית היא למידה יעילה במיוחד, כרוח האמרה "השומע – שוכח, הרואה – זוכר, העושה – מבין".