מה קרה לאימפרוביזציה כשעשתה עלייה והפכה לאלתור?
למה התכוון המשורר, מה עשו מזה אנשי תרבות ה"סמוך"
ואיך לעזאזל קשורה לעניין המילה אחריות?
חנן רוזן, מנחה סדנאות והרצאות ”חשיבה בתנועה“ לחשיבה יצירתית
ב"זהר – חוויות למידה"
המילה "אלתור" תפסה לה מקום של חוסר כבוד בתרבות הישראלית והוציאה שם רע לאחותה הלועזית המקצועית, הרצינית והאחראית.
תעצרו ותחשבו על השימושים היומיומיים של המילה אלתור בחיינו; למשל גשר המכבייה שקרס, נבנה לצורך חד פעמי והיה קצת מאולתר. אם נשמע בחדשות שנתגלה מטען חבלה מאולתר נתייחס אליו בפחות רצינות מאל מטען חבלה תקני – נוכל להאמין שיש סיכוי טוב שהמטען המאולתר לא יפעל ברגע האמת או שאפילו יתפוצץ בידי המחבל בדרכו אל היעד.
האם גם לכם קרה שרציתם לצאת לטיול עם חברים, רציתם לארגן דברים מראש וקיבלתם את התשובה "מה אתם כבדים כאלה, תזרמו, תהיו ספונטניים, נאלתר כבר בדרך, יהיה בסדר“?
סרט הפולחן "חגיגה בסנוקר" הוא לכאורה גם חגיגת אלתור. גבריאל (יהודה ברקן) וחכם חנוכה (זאב רווח) יושבים בביתו של הרב (יעקב בנאי) ומנסים לשכנעו שגבריאל (או ליתר דיוק, אחיו התאום עזריאל) הוא חתן ראוי לבתו. הרב בודק את בקיאותם בתורה והם מתפתלים ושולפים תשובות מאולתרות לכאורה מהמותן…
כן, שוב אמרתי "לכאורה" ואני גם אסביר מדוע ומה חסר בו כדי להחזיר למילה את כבודה האבוד.
בואו ניקח את סדרת הטלוויזיה "מקגייוור" ונחפש את ההבדלים; לקראת סיומו של פרק בסדרה היה מוצא את עצמו מקגייוור בדרך כלל קשור לכיסא בתוך מרתף נעול, מאחוריו, קשורה באותו חבל הייתה בדרך כלל בחורה טובת מראה ולידם היה שעון עצר שמורה על 00:02:00 דקות אשר מחובר לפצצה רבת עוצמה. לרוב האנשים שאני מכיר היו ברגע שכזה 3 אפשרויות: לזעוק לעזרה בתקווה שמישהו ישמע, לקלל ולבכות על מר גורלם או להיפרד בשקט ובכניעה מכל אהוביהם ויקיריהם. אנחנו כצופים אומרים לעצמנו, זהו, זה בטח הפרק האחרון של הסדרה, כי מפה לצאת חי אי אפשר.
אך לא איש כמו מקגייוור יבחר באחת מ- 3 האפשרויות שהיו לבני תמותה שכמונו. הוא שולף בקצות אצבעותיו את האולר השוויצרי שנמצא דרך קבע בכיסו ומתחיל לחתוך את החבל. כשהוא מצליח לשחרר את עצמו ואת הבחורה עברו כבר כ- 40 שניות… הוא מוצא בפינה מוט ברזל ארוך, את החבל שזה עתה היה מלופף סביב ידיו הוא זורק לעבר סורגי הברזל שנמצאים בתקרת המרתף ועכשיו נותרו כבר 50 שניות לפיצוץ הגדול… עם מוט הברזל שמצא הוא מכופף את הסורגים כך שאפשר יהיה לעבור דרכם, עוזר לבחורה לטפס על החבל לעבר הסורגים ועכשיו נותרו רק 10 שניות… הבחורה עוברת דרך הסורגים, אחריה מקגייוור ושנייה לאחר מכן המרתף מתפוצץ ועולה בלהבות. השניים מתגלגלים על הרצפה, קמים, מנערים את האבק מבגדיהם, מביטים על המרתף הבוער שמאחוריהם וצועדים יחד לעבר השקיעה ולעבר עוד פרק בסדרה…
ועכשיו נשאלת השאלה: אילו תכונות אופי גילה מקגייוור ברגעי הפחד והאימה?
בואו נמנה אותן יחד: תושייה, קור רוח, מקצועיות, יצירתיות, מהירות תגובה, חשיבה חדה, מנהיגות, אקטיביות ועוד… כיד הדמיון הטובה עליכם. מעל הכול הייתי אומר שמקגייוור, ביכולתו להגיב למצב אליו נקלע לקח אחריות על הסיטואציה. אף אגדיל ואצור משוואה האומרת ש: יכולת תגובה = אחריות. תשאלו למה? תודה ששאלתם.
איך אומרים באנגלית אחריות? נכון, ”Responsibility“. קחו את המילה הזו וחלקו אותה לשתיים. מה קיבלתם? שוב נכון, Respons—ibility ובעברית – יכולת תגובה. מישהו מאבות השפה האנגלית בחר לקחת את המילים "יכולת תגובה" ולהרכיב מהן את המילה הגדולה "אחריות". מקגייוור הראה לנו אלתור מהו. הוא הביא אתו למצב הקשה שאליו נקלע ידע, מקצועיות, מיומנות, יצירתיות, תושייה, הכנה ליום סגריר והרבה אחריות.
ועכשיו בואו נחזור לרגע לידידינו מהחגיגה בסנוקר. בשונה ממקגייור הם לא נקלעו למצב הקשה אלא יזמו אותו בעצמם ויכולים היו לדעת לקראת מה הם הולכים, ולמרות כל זאת האם הם הביאו איתם למפגש עם הרב ידע? לא ממש, מקצועיות? לא הייתי אומר, אחריות? הצחקתם אותי. ברגע הקשה ביותר עבורם במפגש הם גמגמו, בלעו רוק, העבירו אחריות מאחד לשני ואמרו את המשפט האלמותי "ימשיך כבודו".
וזהו כל ההבדל יקיריי. כשנגן ג'אז מאלתר באיזה ג'ם סשן הוא יכול לעשות זאת רק בזכות הניסיון והמקצועיות שרכש ואשר מאפשרים לו להגיב בחדות וביצירתיות. כי אלתור הוא לא חפיפניקיות ויהיה בסדר ונמציא משהו, ולא באמת שייך לתרבות ה"סמוך" שהשתלטה עלינו.
אלתור הוא עסק רציני שאומר שאני מגיע לכל רגע בחיים מוכן ככל האפשר, עם כל הידע, המיומנות והמקצועיות שרכשתי, ואם אני נקלע, כמו שקורה הרבה פעמים בחיים לרגעים בלתי צפויים ומלחיצים שאני צריך להגיב אליהם כאן ועכשיו, בחדות, במהירות, בקור רוח וביצירתיות, אז יש לי את הכלים לכך. אם זה בישיבה חשובה, מול לקוח, מול המנהל שלי או בהרצאה מול קהל, זהו ההבדל לפעמים בין הצלחה לכישלון.
זה בידיים שלנו וזו יכולת נרכשת שבאה ואומרת: אני לא מחכה שמישהו יציל אותי או שהאדמה תבלע אותי. אני כאן, אני מוכן, אני מגיב ואני לוקח אחריות.